מונין ללבנה
נאמר במדרש ישראל דומים ללבנה ומונים ללבנה (בסדר לוח שנה נקבע שאורך החודשים יהיה בהתאם למהלך הירח). המשמעות היא כשם שבאור הלבנה ישנם שינויים, כך בעם ישראל ישנם שינויים. וגם כשעם ישראל נמצא במצב ירוד, אל לו להתייאש מכך. העליה בוא תבוא.
אין מציאות עצמאית
ללבנה אין מציאות משל עצמה אלא היא מקבלת את אורה מהשמש, וכמות האור היא על-פי מצבה נגד השמש. כך יודעים ישראל שאין להם מציאות כלל משל עצמם, וכל הווייתם היא שהם מקבלים מבחינת "שמש ומגן ה' אלוקים" (תהילים פד). (ילקוט מרגליות)
גם בחושך
ישראל מונים ללבנה ואומות-העולם לחמה (סוכה כט). אומות-העולם יכולים להתקיים כאומה רק בזמן שטוב להם ומאיר להם, אך כששמשם שוקעת חדלים הם מלהתקיים כאומה. לעומת זה, ישראל חיים וקיימים כעם אפילו בשעת חושך ואפֵלה, וגם בעיתות חשֵכה מפיצים הם את אורם כלבנה. (שפת אמת)
היום הולך אחר הלילה
היום ביהדות מתחיל מהלילה שקדם לו, והלילה שייך ליום שאחריו (למעט בנוגע לקורבנות, שם הלילה שייך ליום שלפניו).
כבריאת העולם "ברישא חשוכא והדר נהורא" תחילה החושך ואח"כ האור. מבואר בספרי הקבלה, שלצורך בריאת העולם היה צורך בצימצום – חושך. הקב"ה צמצם את אורו, וכך נעשה מקום לעולם. לאחר הצימצום הגיע האור וברא את העולמות.
בזכות המצווה הראשונה
בשבת מברכים, קודם שמכריזים על היום שבו חל להיות ראש-חודש, מתפללים ומבקשים "מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות הוא יגאל אותנו בקרוב". לפי שמצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שניתנה לבני-ישראל כשיצאו מעבדות לחירות, אנו מבקשים שכך יהיה לדורות, שנזכה לניסים ולישועות עם קיום המצוות, עד ל"הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נידחינו מארבע כנפות הארץ". (תוספת ברכה)