לוח השנה העברי מבוסס על מסלולי השמש והירח, (לעומת הלועזי הבנוי על השמש, והמוסלמי שבנוי על הירח).
ימי החודש
מכיון שהחודש בתאריך העברי, מבוסס על חישוב מסלול הירח, לכן בכל חודש עברי ישנם 29 או 30 ימים. זמן מהלך הירח – כולל את הזמן מרגע מולד הירח, שאז אור הירח מגיע לכדור הארץ אבל הירח נראה בקטנותו, ואז מתחיל החודש, ועד סיום החודש שהירח חוזר ונעלם – הוא 29 ימים, 12 שעות ו793 חלקים (בכל דקה 18 חלקים). מכיון שלא ניתן לחלק את החודש לחצאי ימים, הסדר בתאריך עברי הוא שחודש אחד הוא בן שלושים יום, ונקרא חודש מלא. וחודש אחד בן 29 ימים ונקרא חודש חסר.
מנין החודשים
השנה העברית מכילה 12 חודשים, ובשנה מעוברת 13 חודשים (חודש אדר נוסף – אדר ראשון ואדר שני).
קיימות שתי שיטות כיצד למנות את החודשים א. מנין השנים – חודש תשרי הוא החודש הראשון בשנה, ואחריו חשוון וכן הלאה. וחודש ניסן הוא החודש השביעי. ב. מנין החודשים – חודש ניסן הוא ראשון לחודשים, ואחריו חודש אייר והלאה. וחודש תשרי הוא שביעי.
הלשון השימושית בשפת בני אדם היא כפי השיטה הראשונה, התאריך העברי מתחיל בחודש תשרי. השיטה השניה שימושית בעיקר בתורה.
נאמר במדרש: "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש-חודש של גאולה, שבו נגאלו ישראל ממצרים, ובו עתידין ליגאל…" ראשי חודשים ושנים זוהי קביעת חודש תשרי, ו(ראש) חודש של גאולה הוא חודש ניסן.
מבואר בספרי קבלה, אשר חודש תשרי רומז על הנהגת הטבע – הנהגה רגילה, שהרי חודש תשרי הוא זמן בריאת העולם והטבע. חודש ניסן שייך להנהגה ניסית מעל הטבע, ולכן הוא חודש של גאולת עם ישראל ממצרים, וזמן הגאולה העתידה.
שנה מעוברת
אחד היסודות החשובים בתאריך עברי הוא ההתאמה שלו גם למהלך השמש (בנוסף להתאמה למהלך הירח), בכדי שחג הפסח יחול תמיד בחודש האביב. ומכיון שמסלול השמש השנתי אורכו 365 יום, ואילו 12 חודשי ירח הם 354 יום. חסרה בכל 'שנת ירח' 11 ימים. לכן מוסיפים לשנה עוד חודש (חודש אדר שני), שנה זו שיש בה 13 חודשים נקראת שנה מעוברת. שנים מעוברות מופיעות במחזוריות של 19 שנים – השנה ה- 3 למחזור או ה- 6, 8, 11, 14, 17, 19 יהיו שנים מעוברות.
מנין השנים בתאריך עברי
על פי לוח שנה עברי ספירת השנים מתחילה מבריאת העולם, וכיום (23.9.09) אנו אוחזים בשנת חמשת אלפים שבע מאות ושבעים (5770) לבריאה. נהוג לציין את השנים באותיות על פי גימטריה, האות הראשונה מסמלת את מספר האלפים, ושנה זו היא שנת ה'תש"ע לבריאת העולם.
קביעת החודשים והשנים
קביעות ראש חודש הייתה בתחילה על פי הראיה, בית הדין בירושלים היה מקבל בכל חודש עדים שראו את 'מולד הלבנה', ועל פי העדים היו קובעים מתי ראש חודש. כמו כן עיבור השנה היה נקבע על פי בית דין מיוחד שהיה מתכנס כשהיה נראה צורך לעבר את השנה. וכל זה היה ללא קביעות ואפשרות לדעת מראש את החלטת בית הדין.
בזמן הגלות לא ניתנה האפשרות לקבוע עוד על פי הראי'ה, ואז תקן הלל הזקן את החשבון ליצירת לוח שנה, שעליו אנו סומכים היום למנין ראשי חודשים ושנים.
* * *
החודשים המלאים בשנה הם – תשרי, שבט, אדר ראשון, ניסן, סיון, אב. החודשים החסרים – טבת, אדר, תמוז, אלול. החודשים המתחלפים (פעמים מלא, פעמים חסר) – חשוון וכסלו. בדרך כלל הסדר בלוח שנה הוא חודש אחד מלא ואחריו חסר. חוץ מחודש חשוון, כסלו ואדר ראשון.
חודשי השנה
שמות החודשים התחילו בזמן גלות בבל (כארבע מאות שנים לפנה"ס). ואלו השמות לפי סדר לוח השנה: תשרי, חשון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול.